ביום ראשון ה-26.11.23 תוך כדי מלחמת חרבות ברזל התקיים סמינר פתיחת השנה שלנו , היה כל כך מרגש וחשוב לראות את חברי הקהילות שלנו . בישיבת הצוות הראשונה לבניית תוכן הסמינר חשבנו המון לאן ניקח את הסמינר השנה , הרי עבר מעט זמן מאז שסיכמנו שנה והשתנה כל כך הרבה וקרה המון והלב שלנו עדיין כואב ועירנו עדיין כואבת ומתמודדת עם המלחמה הזו אך דבר אחד היה לנו ברור הביחד שלנו הוא שירפא אותנו ולכן הסמינר יעסוק בקהילתיות , בשייכות ובדור הצעיר כבונים את עתידם. באופן רשמי פתחנו את השנה החדשה ותחילת השנה הזו תראה אחרת , תוצרת הארץ נתיבות מרחיבה את פרויקט צו 8 ואת הסיוע לתושבי העיר ולחיילים . כרגע ועד הודעה חדשה כל הפעילות של חברי הקהילות מוקדשת לסיוע משפחות המילואים ולתושבי העיר . העשייה החברתית של חברי הקהילות תהיינה לטובת סיוע בשגרת החירום הזו .
-בייביסיטר למשפחות צו 8
-הכנת אוכל לחיילים ולמשפחות צו 8
- פעילויות ספורטיביות שיעברו משכונות לשכונות
-מרחב פעילות המשותף (המרחב פתוח יומיים בשבוע ומאפשר להורים הנמצאים בבית בשל המצב
להגיע יחד עם ילדיהם להנות מחברותא נעימה ).
מעט מרוח הסמינר :
הסמינר נפתח ביחידה בנושא – החיים הסטודנטיאליים הכנה לחיים האמיתיים או שמה הם החיים
האמיתיים? היחידה נפתחה בטקסט שקראנו יחד , הטקסט נלקח מתוך התוכנית הקהילתית בתוצרת הארץ חוברת השלב הסטודנטיאלי .
"את צורת החיים שלך לא יקחו ממך בכל מקום שתחיי , בכל מקום יהיו חייך – חייך ... למה זה את
מבטת על על הזמן שתשהי באירופה כעל זמן של מעבר , כעל זמן של הכנה לחיים ולא כעל זמן של
חיים ? בכלל, רגילה השקפה כזאת על החיים : להתכונן ואחרי כן לחיות , לעבוד ואחר לחיות וכן
הלאה . אבל השקפה זו לא נכונה היא ... אמרתי לך , כי לפי דעתי , הכלל ביחס לחיים צריך להיות בדומה לכלל ביחס לדת : "בכל דרכיך דעהו" ! בכל מה שהאדם עושה בכל מקום ובכל זמן הכל הוא צריך לבקש בחיים , חיי עולם .הנה את עכשיו באירופה – האם רק ללמוד את צריכה שם ? הלא גם לחיות את צריכה שם ! או היש מקום בעולם שאין שם בכדי חיים , בכדי חיים עשירים למי שיש לנו נפש חיה ועשירה ? מלבד זאת הלא יש לך שם או יהיו לך שם חברים וחברות – האם צריכה את לעמוד רחוק מהם , אפילו אם למשל, אין דעותיהם כדעותיך או אין רגשותיהם כרגשותיך ? האם אין את צריכה למצוא את חייך את בתוך חייהם הם ? האם חייך את לא ימצאו די יניקה בתוך החיים ההם ולא יסולו להם דרך בתוך החיים ההם ? שתי שנים ומחצה , שתלמדי באירופה , אם תאבדנה מתוך חייך , הרי זו אבידה שאינה חוזרת לא רק ביחס לחיי שעה , כי אם גם ביחד לחיי עולם . תקופות החיים של האדם הרי אין דומות לשכבות הגיאולוגיות : כל שכבה היא שכבה לבסיס שלמעלה ממנה . ואם למשל , בשכבת השחם (גרניט) אין לכאורה סימני חיים , אבל כמה אש יש בו וכמה כוח צפון בו בשביל הארץ כולה ! ( מכתבי גורדון לרחל המשוררת )
קיימנו שיח על הטקסט והעמקנו בשאלות הבסיס של היחידה . דרך מהות הטקסט חיברנו את חברי הקהילות לדרך ההגשמה של תוצרת הארץ . לבנות קהילות הרואות עתיד , מתוך התנסות וחוויה משמעותית בהווה . לאחר מכן התקיימו יחידות בקהילות עם מלווי הקהילה ואחרי כן שיחקנו משחק משותף ומגבש שקשור לאופייה של נתיבות וראיתי לנכון לסכם את הסמינר בטקסט החשוב שמולנו , שבכמה משפטים מזכיר לנו מאיפה באנו ומחזק את תחושת השייכות .
מנאומו של עזר ויצמן / נשיא המדינה (1996)
"מאתיים דורות עברו מראשית תולדות עמי, והם דומים בעיניי כימים אחדים. רק מאתיים דורות עברו
מאז קם אדם ושמו אברהם ועזב את ארצו ואת מולדתו והלך אל הארץ שהיום היא ארצי. רק מאתיים
דורות עברו מיום שקנה אברהם את מערת המכפלה בעיר חברות ועד הסכסוכים הרצחניים
המתרחשים בה בדורי. רק מאה וחמישים דורות עברו מעמוד האש של יציאת מצרים ועד עמודי
העשן של השואה. ואני, שנולדתי מזרעו של אברהם ובארצו של אברהם - הייתי בכולם. הייתי עבד
במצרים, וקיבלתי את התורה בהר סיני, ויחד עם יהושע ואליהו עברתי את נהר הירדן, נכנסתי
לירושלים עם דוד, וגליתי ממנה עם צדקיהו, ולא שכחתי אותה על נהרות בבל, ובשוב אדוני את שיבת
ציון חלמתי בין בוני חומתה. לחמתי ברומאים וגורשתי מספרד, והועלתי על המוקד במגנצא, היא
מיינץ, ולמדתי תורה בתימן, ושכלתי את משפחתי בקישינב, ונשרפתי בטרבלינקה ומרדתי בוורשה
ועליתי לארץ ישראל, היא ארצי שממנה גליתי ובה נולדתי וממנה אני בא ואליה אשוב... וכשם שאנחנו
נתבעים, בכוחו של הזיכרון, להשתתף בכל יום ובכל אירוע של עברנו, כך אנחנו נתבעים, בכוחה של
התקווה, להתבונן לללכל יום ויום של עתינו... נע ונד אנוכי. בתרמיל הזיכרונות על כתפי ובמקל
תקוותי בידי אני ניצב בצומת הזמנים הגדול של סוף המאה העשרים. יודע אני מהיכן אני בא, ומתוך
תקווה וחרדה אני מבקש לדעת לאן אני הולך."
(מתוך מקראה בימים שיעברו עלינו – תוצרת הארץ שהכין עומרי בן חורין סמנכ"ל הדרכה )